רונן עמית

לאיש שלומד מהבית ספר של החיים, שלמה יקר

 

ברגעים אלו סיימתי לקרא את ספרך המרתק, כשהגעתי עם הספר הביתה בני יוסף-דוד תלמיד ישיבה בן 15 לקח את הספר ושם אותו במזוודה לקראת חזרתו לשבועיים נוספים מחוץ לבית.

החלטתי לא לתת לו את הספר לפני שאני עובר עליו וכשהתחלתי לקרא די שמחתי מההחלטה, התיאורים העסיסיים של דמויות בחייך וההליכה על הגבולות בהתנסויות נועזות בתחנות שונות בחיים הן אותן חוויות שבנו בך עוצמות ויכולות מדהימות, אם יראו את הספר הזה אצל בני לא יבינו ולא יתעמקו ויזרקו אותו מהישיבה.

יחד עם זאת יש חובה להבין ולהרגיש ובמיוחד להיות רגישים לילדים ו/או לאנשים בתחנות שונות בחיים וכשליחי חב"ד שביתנו פתוח אנו נתקלים בעולמות ובסיפורים דומים (לא בריכוז שלך), ולכן בהחלט נאפשר לו לקרא את הספר באחת מהחופשות הארוכות בין כותלי ביתנו כי סיפור חייך רווי בתובנות חשובות.

שלמה בכתיבתך המרתקת יכולתי לא פעם ממש לראות את הדמויות או להרגיש את החוויה אותה עברת, היכולת המדהימה שלך לעצור בכל תחנה ולקחת החלטה טובה ומשמעותית להמשך המסע מעוררות הרבה כבוד והערכה, בשפה שלנו קוראים לזה בעל תשובה, אפילו החלטה קטנה של לומר תודה זה דבר עצום, ובמיוחד להשפיע טוב! אהבתי במיוחד את הנסיעה האתגרית לאכול אסדו בארגנטינה ללא כסף, אין ספק שאנו שמים לעצמנו יעדים ומטרות ומגבילים בזמן הכל אפשרי. כשהגעתי לסוף הספר נרגעתי שהבנתי שהמודל של אבא שמודיע בגן הציבורי לבנו על עזיבת הבית בגלל... לא יחזור והנאמנות והתודות לטלי חותמות את הפרק הזה בחייך בהחלטת ברזל ערכית . מקווה שאת הספר הבא אפשר יהיה לתת גם לתלמידי ישיבות.

שלך בהצדעה בהערכה רבה ובידידות

רונן עמית